בשבוע שעבר דיברתי עם ילדה נבונה, יפיפייה ומקסימה שסיימה כיתה א' ושיתפה אותי שאין לה חברות בבית הספר. היא גם ביקשה מאמא שלה שתעביר אותה לבית ספר אחר.
לאורך כל השיחה שאלתי אותה שאלות שעזרו לי להבין מה קורה איתה בזמן ההפסקות. היא סיפרה לי שבהפסקות היא משוטטת לבד בבית הספר, וכשהיא לא מטיילת, היא מבקשת מבנות לשחק איתן בחבל והן מסכימות שהיא תצטרף, אבל מעצבן אותה מאוד שהיא כל הזמן רק מסובבת את החבל, ולא קופצת.
מתוך השאלות ששאלתי אותה הבנתי כמה דברים על התפקוד החברתי שלה בבית הספר: 1) היא מרגישה לבד. היא משועממת בהפסקות. יש לה חברה אחת שהיא אוהבת, אבל כשהחברה לא נמצאת או לא פנויה לשחק איתה, היא שוב לבד.
2) חסרות לה אסטרטגיות להתנהלות יעילה בחברה.
3) היא לא ממש מתקשרת מול החברות את מה שחשוב לה. היא מוותרת על דברים שחשובים לה, ולא מביעה מילולית רגשות, מחשבות, תחושות וצרכים.
4) אין אף מבוגר בבית הספר שמתווך לה בהפסקות, ועוזר לה להרגיש שייכת לקבוצה.
5) היא עלתה עם החברות שלה מהגן לכיתה א', רק שבגן הגננת תיווכה לה, וכעת היא מתמודדת לבד עם האתגרים החברתיים שהיא חווה.
מה חשוב להבין מהמקרה הזה?
1) ילדים שמתמודדים עם אתגרים רגשיים וחברתיים עוד מגיל הגן – סוחבים את האתגרים הללו גם לבית הספר. בניגוד למה שהרבה הורים חושבים, לרוב, הזמן לא עושה את שלו, וגם לא הגיל. בדיוק ההיפך, הילדים הללו גדלים פיזית ושכלית, אבל לפעמים מבחינה רגשית וחברתית הם נשארים מאחור, והפער בהקשר הזה רק הולך וגדל עם השנים.
2) ילדים ללא קשיים חברתיים לומדים מכל סיטואציה איך להתנהל, ואיך לפעול עם החברים. הם מבינים את הלקח, ומצליחים להבין איך לפעול אחרת בפעם הבאה שהם נתקלים מול אותה סיטואציה חברתית. אצל ילדים עם קשיים חברתיים הסיפור הוא שונה: הילד יכול להיתקל שוב ושוב באותה הסיטואציה (למשל להתעצבן ולשבור את הכלים כי הפסיד במשחק, או כי מסרבים לשתף אותו במשחק), ועדיין לא תהיה למידה לפעם הבאה מול אותה סיטואציה חברתית. לכן, תיווך נכון בזמן אמת, ולמידת אסטרטגיות כל כך משמעותיים להתפתחות החברתית של הילד.
3) גיל הגן הוא זמן קריטי לעבוד על מיומנויות רגשיות וחברתיות. בשלב הזה המוח גמיש, ודפוסי ההתנהגות עדיין אינם מתקבעים, לכן ניתן לעשות שינויים משמעותיים תוך פרק זמן קצר. ככל שמחכים, מאבדים זמן יקר, ובגילאי בית הספר משלמים על זה בזמן טיפול ממושך יותר, ובהוצאה כספית גדולה יותר.
4) גם אם הילד סופר חכם, מצטיין ונבון, זה לא מעיד על התפקוד החברתי שלו, כי לתפקוד חברתי יעיל נדרשות מיומנויות רבות שלא בהכרח קשורות לתפקוד השכלי. לכן אנחנו רואים שוב ושוב המון ילדים מצטיינים שמרגישים בודדים בבית הספר, וזה משפיע באופן ישיר על תחושת המסוגלות והדימוי העצמי של הילד, וכן על המוטיבציה שלו ללכת לבית הספר.
5) לצערנו הרב, מערכת החינוך עדיין שמה דגש בשיטת החינוך על הישגים לימודיים (שאגב לא בהכרח ישרתו את הילדים בחייהם הבוגרים). בבית הספר אנשי החינוך מוגבלים ביכולת שלהם לעזור לילד מאותגר חברתית, בין היתר כי הילד נמצא לבד בהפסקות מול קבוצת השווים, ושם הוא הכי הרבה זקוק לתיווך יעיל של מבוגר.
לסיכום, במעבר מהגן לבית הספר חשוב מאוד לבדוק שהילד בשל לא רק מבחינה שכלית, אלא גם מבחינה רגשית וחברתית. הילד יכול להיות תלמיד מצטיין, אבל אם בהפסקות הוא ירגיש שאין לו עם מי לשחק, זה יפגע מאוד בתחושת השייכות שלו, בדימוי העצמי שלו, בתחושת המסוגלות, וגם במוטיבציה לקום בבוקר לבית הספר.
חשוב לבדוק כל מקרה לגופו, אבל לפעמים עדיף להשאיר את הילד לשנה נוספת בגן ובמקביל לחזק לו את הכישורים החברתיים, כדי שהוא יוכל לעלות לכיתה א' כשהוא מרגיש בטוח בעצמו, ביכולת להתמודד עם מצבים חברתיים שונים, ולהשתלב בהצלחה בקבוצת השווים. פרק הזמן שבין גיל הגן לגיל בית ספר הוא קריטי לשיפור התפקוד החברתי של הילד.
בהצלחה 🙂
לקבלת שיחת אבחון ללא עלות לחצו כאן.
