איך המרחב הפיזי בבית משפיע על המרחב הרגשי של הילדים?

לאחרונה צפינו בנטפליקס בסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו".

מארי מבקרת בבתים של משפחות אמריקאיות, ומנחה אותם בסידור הבתים שלהם בשיטת קון-מארי: איסוף חפצים של כל אדם- קטגוריה אחת בכל פעם, ולאחר מכן מיונם ושמירת אותם חפצים "שמציתים שמחה בלב",  ובחירת מקום קבוע לכל חפץ. 

מארי מספרת שהיא קיבלה השראה לשיטה שלה ממסורת דת השינטו היפנית, ומה שבלט לאורך הסדרה וריגש אותנו מאוד, זה ההתייחסות הרוחנית שלה לכל חפץ, והגישה שלה לבית כאל מבנה אנרגטי שמושפע ומשפיע על המתגוררים בו.

מה שהיה יפה לראות – 

זה שלצד סידור הבית והשינוי החיצוני שמתבצע בבית, רואים את בני הבית עוברים גם תהליך רגשי, ומשהו במערכת היחסים ביניהם משתנה.

כלומר בעקבות השינוי החיצוני, מתרחש בהתאמה שינוי רגשי עמוק.

כשמסתכלים על אתגר או על קושי שילד חווה, אחד הפרמטרים שחשוב לבדוק זה החללים והמרחבים בתוך הבית: איפה הילד משחק, איפה הוא ישן, עם מי הוא גר בחדר, האם יש לו את "הקן הקטן שלו" בתוך החדר – מיטה, מגירה, חפצים, שולחן, איפה הוא אוכל  ועוד… 

ולמה זה כל כך קריטי?

החללים בבית והאופן שבו הבית מסודר יכול להשפיע באופן ישיר על החוויה הרגשית של הילד בתוך הבית, ומשם הוא יוצא ומתפקד בחברה ובתוך קבוצה.

 לעיתים הורים לא מייחסים חשיבות לדברים שהם לכאורה חיצוניים:

למשל, הילד/ה ישן במיטת ההורים או במיטה שלו?

הילד/ה נמצא בחדר לבד או עם אח/ות?

לילד/ה יש מקום פיזי בבית – מרחב או חלל, "קן" קטן שהוא יכול להרגיש שזה שלו?

סיפרה לנו חברה שהיתה לה תקופה קשה מאוד עם הבן שלה. היא הרגישה שהיא לא מצליחה להגיע אליו, והיא הזמינה מומחית לפנג שוואי שעשתה שינוי משמעותי בבית ובחדר שלו, ולאחר זמן קצר היא חוותה שיפור בקשר ביניהם.

חברה נוספת סיפרה לנו ששני הילדים שלה בני 4 ו8 לא מפסיקים לריב לאחרונה. הם כל היום רבים והיא לא יכולה כבר להתמודד. הצענו לה (במקרה שלה) לסדר לכל אחד מהם חדר משלו (כמובן שההצעה הגיעה בהתאם לניתוח המצב הספציפי שלה).

מבחינה לוגיסטית זה לא התאפשר לה, ובעקבות זאת המלצנו לה שבתוך החדר תיצור לילדים מרחבים/חללים מופרדים מרמת הבגדים, עד הצעצועים, שולחן לכל אחד ולאחר מכן, בכל פעם כשאחד הילדים רוצה להיכנס למרחב של האח, הוא צריך לשאול אם זה מתאים לאח.

הרעיון היה שהאחים יראו פיזית שלכל אחד מהם קיים מרחב בתוך הבית שהוא שלו, וזה מה שיאפשר להם להרגיש תחושה שיש לכל אחד את "הקן" הקטן שלו בתוך הבית.

מהרגע שהיא עשתה זאת, כמות המריבות ירדה באופן משמעותי, והאווירה בבית נהייתה רגועה והרמונית.

מדהים כמה שינוי חיצוני יכול ליצור ברגע שינוי במערכת היחסים. 

 ~~~~~

עומס פיזי יוצר גם עומס רגשי

כמה פעמים יצא לכם להיכנס לחנות בגדים – לעשות 3,4 צעדים לתוך החנות, להרגיש בשנייה אחת או שתיים את האנרגיה בחנות, להסתובב ולברוח מהחנות?

ומה עם ילדים עם קשיי קשב וריכוז?

הילדים הללו רוב הזמן מוסחים או מוצפים, ולכן עומס פיזי של חפצים יכול להציף עוד יותר את הילד ולהחריף את הקשיים.

הרבה פעמים אנחנו מבקשים מהורים לצלם לנו את החדר, וממליצים להם להפחית גירויים בחדר, בייחוד בשולחן העבודה שעליו הילד מכין שיעורים – מומלץ שהשולחן יהיה ריק מחפצים, ושימוקם מול קיר לבן חלק – 

עד כדי כך יש משמעות למיקום החפצים ולאווירה בחדר.

דוגמא נוספת – 

לילדים עם קשיים בויסות החושי עם פרופיל של רגישות יתר במערכת השמיעה למשל – חשוב שהבית יהיה שקט ורגוע.

לילדים עם רגישות יתר במערכת הראיה יהיה קשה מאוד להירדם בלילה כשהחדר שבו הם ישנים עמוס בגירויים ויזואליים.

ומה קורה בבית שלנו?

מרוב שהתלהבנו מהסדרה התחלנו לעשות סדר בבית בשיטת קון-מארי, ואנחנו כבר מרגישים אחרת (-:

נ.ב. – למי שאין נטפליקס – מומלץ לקרוא את הספר של מארי קונדו "סוד הקסם היפני – איך להיפטר מהבלגן בבית לתמיד ולהיות מאושרים יותר"

אם אתם צריכים ליווי או יעוץ, בואו נדבר. דברו איתנו.