"אל תהיה פראייר, תחזיר לו!"
מה אנחנו מפספסים כשאנחנו אומרים לילד להרביץ בחזרה?
מה, באמת, אנחנו רוצים ללמד אותו?
על מה ילדים רבים?
לעיתים נראה כי ילדים רבים על משאבים חיצוניים כמו רכוש, חפצים, משחקים, כסף, בגדים ועוד. הרבה פעמים המריבה היא יותר עמוקה מאשר על החפץ עצמו. הילדים רבים על צרכים רגשיים עמוקים: חשוב להם שיראו אותם ושישמעו אותם, חשוב להם שיתייחסו אליהם, חשוב להם לקבל זמן איכות עם ההורים, וחשוב להם לתפוס מקום במשפחה, בגן, בכיתה ובחברת הילדים.
כשילדים מרגישים שהצרכים הרגשיים שלהם לא מתמלאים – לעיתים הם יכולים לעשות הרבה מאוד דברים כדי למלא את הצרכים האלה, כולל התנהגויות שליליות של הצקות, מריבות בלתי פוסקות עם האחים, אלימות ומשיכת תשומת לב שלילית.
אם תוכלו לזהות מה הצורך הרגשי שאיננו מסופק, יש סיכוי שתצליחו למלא צורך זה, וללמד את ילדכם את ההתנהגות הרצויה והחשובה לכם, ממקום מכיל שרואה גם את הצורך שלו ומחזק את מערכת היחסים שלכם איתו.
מריבה של ילדים כמצע ללמידה חברתית
ילדים נמצאים יחד במצב קבוצתי שעות ארוכות מידי יום בגן, בבית הספר, בצהרון, בחוגים ובמשפחה. הם חשופים באופן תמידי למצבים של כעס ותסכול כאשר הם חווים את האחר כמאיים על יכולת התמרון שלהם.
אנחנו מציעים להתייחס למריבות ואל קונפליקטים של ילדים כאל חלק חשוב מתהליך הרכישה של כישורים חברתיים, כי כל מגע חברתי תורם להתפתחות החברתית, גם קונפליקטים ומריבות.
מריבות במסגרות קבוצתיות חשובות להתפתחות הרגשית של הילדים ומהוות הזדמנות לתרגל התמודדות עם מצבים של כעס, תסכול וחוסר הסכמה.
מה הילדים לומדים במריבה?
* לווסת רגשות ולהביע רגשות באופן שהוא מקובל מבחינה חברתית.
* להכיר באחר שהוא בעל צרכים שונים ודעות שונות משלי.
* לבדוק את מעמדם החברתי, את כוחם הפיזי והרגשי.
* לבחון דילמות חברתיות ומוסריות לגבי עצמם ולגבי החברה בה הם חיים.
* להתחרות, לנהל משא ומתן.
ההבדל בין תקיפות לתוקפנות
הרבה פעמים, מבוגרים מתבלבלים בין להעביר לילד מסר של להגיב בתקיפות לבין להעביר לילד מסר של להגיב בתוקפנות.
להגיב בתקיפות – משמע להיות אסרטיבי, לשמור ולהגן על עצמי ועם זאת להגיד או להגיב באופן שמכבד את האחר.
להגיב בתוקפנות – משמע להגיב באופן שפוגע באחר.
מה הכי חשוב ללמד את הילד?
בכל הקשור לכישורים חברתיים בכלל ולמריבות בין ילדים בפרט, מילת המפתח היא גמישות. אנחנו רוצים שלילד תהיה הגמישות לנוע במנעד רחב של התנהגויות, ביניהן אסרטיביות (לעמוד על הצרכים והרצונות שלי), ויתור ופשרה.
בהרבה מקרים, נפגוש ילדים שנצמדים לדפוס התנהגות אחד, למשל, כופים את רצונם על אחרים כל הזמן, או, לחלופין, מוותרים כל הזמן. חשוב שנסייע לכל ילד לבחור באסטרטגיית התנהגות שונה בהתאם למצב, הן במצבי קונפליקט והן במצבים חברתיים אחרים.
להתערב או לא להתערב? אסטרטגיות לא יעילות
בעבר, ילדים שיחקו רוב הזמן ללא השגחת מבוגר. בימינו, ילדים משחקים רוב הזמן בהשגחת מבוגר.
המבוגרים נוקטים באסטרטגיות שונות כשהם נתקלים במריבה של ילדים: חלקם מענישים, אחרים מתערבים ויש המתעלמים.
ישנם הורים שפותרים בעצמם את המריבה ומשמשים כשופטים: 'לך לחדר', 'תחזיר לו את הכדור'. 'תבקש סליחה'.
אסטרטגיית 'תבקש סליחה', למשל, לא תמיד יעילה כי הילד שמבקש סליחה עושה זאת הרבה פעמים רק כדי לסיים את המריבה ולרצות את המבוגר, ולא תמיד הוא באמת מצטער על מה שהוא עשה. בנוסף, המבוגר לעיתים מנציח את מעמדו של הילד הנפגע 'כחלש' (באופן לא מודע), ובכך מעודד את הילד הנפגע להמשיך בדפוס של הקורבן הקורא לעזרת המבוגר.
הורים אחרים, מנסים להסיח את הדעת ולספר בדיחה תוך כדי מריבה, או להפנות את תשומת ליבו של הילד לגירוי אחר. זו אסטרטגיה שמשיגה שקט בטווח הקצר בלבד.
הורים אחרים מתעלמים מהאירוע ומאפשרים לילדים להסתדר לבד. באופן כללי, אנחנו בעד להעביר לילד אחריות ועצמאות, אך יש ילדים שלא מסתדרים לבד במצב של קונפליקט, וזקוקים למבוגר שיתווך. יש לציין שמחקרים מצאו שהתוקפנות מסלימה כשילדים רבים על יד מבוגר שמתעלם מהאירוע, משום שהילדים מפרשים את ההתעלמות כמעין אישור לתוקפנות.
כל האסטרטגיות האלו אינן מקנות לילדים כלים לפתור את המריבה ולהתמודד עם קונפליקטים דומים בעתיד.
פתרון קונפליקט באסטרטגיית גישור
בגישה המסורתית, לקונפליקט יש צד אחד שפוגע וצד אחר שנפגע. לפי גישה זו, חשוב לברר את הפרטים של האירוע שהיה.
לעומתה, גישת הגישור יוצאת מנקודת הנחה שלכל אחד מהצדדים, גם פוגע וגם נפגע – יש צרכים משלו. לכן, מומלץ להבין מה חשוב לכל אחד מהצדדים ויכול גם למלא את הצורך הרגשי של אותו צד, ואיזה פתרון יקדם את הרצונות ואת היחסים החברתיים.
שלבי הגישור:
שלב א. הגדרת הבעיה
תחילה, יש להגדיר את הבעיה מנקודת מבטו של כל אחד מהילדים בנפרד: מאפשרים לכל אחד להגיד מה מפריע לו ומה הוא מרגיש. כך, הילדים מבינים שלכל צד יש צרכים שונים ונקודת מבט נוספת לאותה התרחשות.
שלב ב. חזרה על הסיפורים
נחזור על כל אחד מהסיפורים ונוודא שכל אחד מהצדדים מבין מה האחר רוצה ומה הוא מרגיש.
שלב ג. הצעת פתרון
נבקש מכל אחד מן הצדדים להציע פתרון משלו.
שלב ד. הערכת הפתרונות המוצעים
ננתח ונעריך את הפתרונות המוצעים עד למציאת הפתרון המקובל על שני הצדדים.
* כדאי לעודד את הילדים למצוא פתרון באופן עצמאי, אך אם הילדים לא מצליחים להגיע לפתרון משלהם, מומלץ שהמבוגר המתווך יעלה מספר רעיונות לפתרונות, וזאת על מנת לאפשר לילדים לבחור ולחשוב איזה פתרון מתאים להם.
שלב ה. ביצוע הפתרון
נחליט איך ניתן לממש את הפתרון המוסכם ונבצע אותו.
שלב ו. בקרה ועידוד
נערוך בקרה של התוצאות ונחזק כל אחד מהילדים על הניסיון להגיע להסכמה.
ניסית את מה שהצענו כאן? נשמח מאוד לשמוע איך הלך, ואיך הילדים הגיבו. אפשר לשתף אותנו כאן.
