לאחרונה צפינו בסרט דוקומנטרי בנטפליקט "המסכה שבה אתה חי", שנתן לנו את ההשראה לכתוב כתבה על גבריות. הכתבה הזאת מוקדשת לגברים, ובעיקר לגברים שמגדלים בנים 🙂
ראינו כל כך הרבה בנים – שעוד בגיל הגן מסרבים לשחק בחישוק וורוד, או ללבוש בגדים "בצבעים של בנות". ראינו בנים בגילאי בית ספר יסודי שמעירים לחבר באופן הבא: "מה אתה הומו"? "איזה גבר", "תהיה גבר", "תתנהג כמו גבר", "יחלשלוש", "תהיה חזק", "אתה בועט כמו ילדה", "מה אתה בוכה כמו ילדה"…
את המשפטים האלה לעולם לא נשמע מבנות.
למה?
כי באופן מודע או שלא במודע, אנחנו כחברה מראים לבנים עוד בילדותם איך גבר צריך להיראות, להתנהג, להרגיש ולהיתפס בעיני האחר.
ואז מה קורה?
בנים עוד בשלבי הילדות המוקדמים מתאימים את עצמם לתבנית הזאת, על מנת שירגישו מקובלים, אהובים ושייכים.
כתוצאה מכך הם צריכים כל הזמן להוכיח לאחר –
שהם לא חלשים,
שהם לא נשיים
שהם לא בנות…
וכך מראים לבנים עוד מהילדות לחסום רגשות. לא להביע רגשות, לא לדבר על פחד, עצב, פגיעה או כאב. מותר אגב לדבר על זה שאתה כועס ומעוצבן, זה כן נחשב גברי.
ומה לגבי בכי?
שאלה אותי אישה שלאחרונה הכירה גבר אם זה בסדר שבן הזוג שלה בוכה? אם זה לא מוזר? אמרתי לה שלא רק שזה בסדר, זה אפילו מצוין, כי זה גבר שמחובר לרגשות שלו, ולכן גם יהיה רגיש כלפיה (ובימינו בואו נודה – לא מכירים הרבה גברים כאלה). כלומר, גם נשים שבויות בתבניות האלו – של מה נחשב גברי ומה לא.
המושג גבריות – שהוא בעצם דחייה של כל מה שהוא נשי, לא מאפשר לילדים בנים ולנערים צעירים להרגיש בטוחים בגבריות שלהם, ולכן הרבה פעמים הם נאלצים להוכיח משהו שהם לא.
לפי הפילוסופיה הסינית, בכל אחד מאיתנו קיימת אנרגיה נשית ואנרגיה גברית: יין ויאנג. אילו הם שתי אנרגיות מנוגדות אך משלימות האחת את השנייה.
כשגברים מדכאים את האנרגיה הנשית הקיימת בתוכם, הם חווים חוסר איזון בחיים.
ומה המחיר שבנים צעירים משלמים כשהם מתנהגים "כמו גבר"?
הם אוגרים בתוכם את כל הרגשות הקשים, העצובים, המדכאים והכואבים, (כי הם לומדים שזה לא מקובל לבטא אותם), ואז אנחנו רואים תופעות של:
- התפרצויות זעם וכעס (אפילו בגילאי הגן).
- אלימות ופגיעה באחר (כי הרגשות האלו צריכים להשתחרר באיזשהו אופן).
- משחק או אינטראקציה עם האחר שנתקעים- כי הילדים מתקשים לתקשר את הצרכים שלהם ואת הרגשות שלהם בתוך סיטואציות חברתיות, ואז הם פועלים באופן שלא מאפשר המשכיות, או עוזבים את המשחק.
- תופעות גופניות כמו טיקים (עוויתות לא רצוניות), טורט, משיכת שיער, אילמות סלקטיבית, אנקופרזיס (הצטאות), ועוד.
- ירידה משמעותית ביכולת להפגין אמפתיה לאחר (כי אם אני מדחיק את הרגשות שלי ולומד לא להיות איתם בקשר, אני גם לא אזהה איך האחר מרגיש).
- ובגילאים המאוחרים יותר צריכת אלכוהול וסמים שמאפשרים לטשטש רגשות (או לא להרגיש רגשות קשים לזמן מה).
אהבתם? העבירו להורים נוספים שצריכים לקרוא את זה!
