הורים יקרים,
את הפוסט הבא אני כותב לכם בזכות זוג הורים שהגיעו אלינו לשיחת ייעוץ, ותיארו את המסע שהם עברו לפני שהם הגיעו אלינו.
זה מה שהם סיפרו לי:
"זיהינו שיש בעיה עם הילד וחיפשנו פתרונות.
מצאנו את הדרך –
טיפול בילד,
ובטיפול משלבים מידי פעם מפגשים גם איתנו."
הילד טופל במשך שנתיים.
ראינו שיפור, ולאחרונה אנחנו שוב מזהים שהבעיה חזרה -זה לא עבר לו.
לא הבנו למה זה חזר, ומה קרה לילד, אז חיפשנו פתרון אחר, כי הבנו שהראשון לא ממש עזר. חשבנו אולי שאנחנו צריכים משהו יותר חזק, ומצאנו טיפול שהילד מקבל מענה וכלים,אבל הפעם אנחנו ההורים אמרנו והדגשנו –
שאנחנו לא רוצים להיות מעורבים, כי בפעם הראשונה כנראה זה לא עבד וצריך להתמקד בילד.
בטיפול מידי פעם מעדכנים אותנו מה היה עם הילד.
באמצע הטיפול הופתענו כי אמרו לנו שהילד מיצה, וכשביררנו עם הילד הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת יותר.
אנחנו קצת תקועים כי הבעיה רק מחריפה, והילד כבר בן 8.
עכשיו הגענו אליכם, כי שמענו עליכם הרבה דברים טובים 🙂
לרגע המשפט האחרון מאוד מחמיא, אבל מהר מאוד הוא נצרב לתמצית של סיפור כואב, מתסכל, ומייאש, שכל פעם כשאני שומע אותו, אני מתכווץ בתוכי.
למה?
כי אני חושב על מה הילד הזה עבר ואיך הוא אולי מרגיש עכשיו:
ניסו לתקן אותי,
משהו לא בסדר אצלי,
אני שונה מכולם.
יותר מזה, אני חושב על הרצון הגדול של ההורים לראות שינוי אצל הילד, וזה לא קרה.
בעקבות הסיפור הזה, הנה כמה תובנות וטיפים חשובים עבורכם:
1) אם לוקחים את הילד ומבודדים אותו מהתא המשפחתי. לאורך זמן- הוא ירגיש שמשהו לא בסדר אצלו, וזה לא עובד.
2) אם עובדים רק עם הילד בלי להבין איפה נכנס החלק של ההורים – לא מבינים את הקשר בין האתגר של הילד לחווית החיים שלו בבית, וזה לא עובד.
3) אם מתייחסים לסימפטומים של הילד כאל בעיה, ולא כאל נורה אדומה שמאותתת לנו שמשהו יצא מאיזון (וחשוב להבין מה)- חושבים שההתנהגות שלו היא הבעיה, וזה לא עובד.
4) אם עובדים עם ההורים ונותנים להם כלים להתמודדות עם ההתנהגות של הילד, ולא מבינים שמשפחה היא קבוצה שפועלת כסופר אורגניזם שבתוכו מתקיימת דינמיקה ששותפים לה כל בני, זה לא עובד.
הנה דוגמא:
אם יש למשל ילד שמראה המון שליטה או נוקשות -יתכן שלידו גדל ילד שמוותר כל הזמן, וצריך לקחת בחשבון את שניהם.
5) אם מתייחסים רק לגורמים הביולוגיים (המולדים) כמו: קשב וריכוז, קשיים בתקשורת, בשפה, סרבול, או קשיים תחושתיים. שמים את אותו גורם במוקד, ולא מבינים ממה הוא מושפע. זה לא עובד, כי הסביבה היא זו שמשפיעה על הביולוגיה:
יש גנטיקה ויש אפיגנטיקה – והסביבה יכולה לאזן או להוציא מאיזון את הביולוגיה.
6) אם לא מבינים שלכל דבר במציאות יש רובד חיצוני, ורובד פנימי ושניהם משלימים אחד את השני, אז יש מחשבה כזו שההתנהגות של הילד היא בעיה, במקום להבין שההתנהגות של הילד היא ביטוי חיצוני למה שאנחנו קוראים לו "השיעור הורי"- וזה לא עובד.
לסיכום,
הילד מבטא קושי כדי לעזור לכם ההורים לבטא את ההורות שלכם – לצמוח ולהתרחב מהמקום שאתם נמצאים בו, ולעלות מדרגה כדי להעניק לילד שלכם את מה שאתם כל כך רוצים עבורו.
כתוב לנו ביהדות "בעצב תלדי בנים".
עצב מלשון עיצוב,
ובנות ובנים מלשון בנייה.
הילדים בחרו בכם לעצב ולבנות את מה שעוד לא נבנה אצלכם.
מה יכול לעבוד?
השאיפה להגיע לשורש הבעיה (אין באמת בעיה).
ילד הוא רק ענף,
ואם נתמקד בענף, אולי נראה שיפור או הטבה, אבל לא יקרה שינוי מהותי, כי לא הגענו לשורש.
בגישה שלנו הילד מזכה את כל המשפחה לעבור תהליך.
בזכות הילד, כולם יחד מתכנסים לתהליך של צמיחה והתפתחות, וכשההסתכלות היא על כולם יחד -גם הילד ירגיש יחד ולא לבד, כי זה לא בגללו, אלא בזכותו.
אם תרצו להבין את הפנימיות של האתגר החברתי/רגשי/התנהגותי שאתם חווים עם הילד שלכם, אתם מוזמנים לקבל מאיתנו שיחת אבחון ללא תשלום בלחיצה כאן.
