מה קורה כשאתם רואים שהילד שלכם נמנע, או לא משתף פעולה עם משהו שהוא יכול ממש ליהנות ממנו? איך אתם מרגישים כשפונים אל הילד שלכם בשאלה, והוא לא עונה או מסתתר מאחוריכם? או כשאתם רואים אותו בסיטואציה חברתית מוותר ולא עומד על שלו? לא יוזם פניה לאחר, לא מצליח להצטרף למשחק, או לא עונה בכיתה גם כשהוא יודע את התשובה? לרוב, הורים קוראים לזה חוסר ביטחון.
להורים יש נטיה להתמקד במה שהם רואים ולתת לזה שם תואר. למשל הם אומרים שהילד ביישן, חרד, נמנע, רגיש, מציק, מפונק, וחסר ביטחון.
יש כאן 2 בעיות:
1. מה שאתם רואים (ההצקות, הכניסה למרחב של האחר, השתלטנות, הוויתור, ההימנעות וכו') זה רק קצה הקרחון לאתגר של הילד. זה רק הסימפטום. מנקודת המבט שלנו, ההתנהגות היא הפתרון הכי לוגי שהילד מצא לחוויית החיים שלו, וכשאתם מתמקדים בהתנהגות, לא תצליחו לראות את הגורמים שהובילו לאותה התנהגות. במצב זה לרוב, הורים עושים פעולות שרק מעצימים את הבעיה, או נותנים פתרון לזמן קצר. זיהוי מדויק למקור הבעיה, מוביל ליצירת שינוי אמיתי, וזה יכול להיות עניין של רגע. שינוי קורה ברגע – ברגע שהבנו משהו שהוא מדויק לנו, וקיבלנו החלטה ליצור שינוי ולפעול אחרת.
2. כשאתם אומרים לעצמכם שהילד שלכם חסר ביטחון, לרוב זה לא נותן לכם כלום. כשהורים אומרים לעצמם שהילד חסר ביטחון, ביישן, מופנם, או חרד, הם מסתובבים עם שם תואר, ולא עם פעולה קונקרטית שהם יכולים לעשות איתה משהו. במצב זה הילד מקבל זהות חדשה (חוסר ביטחון), ומתחיל לחיות את אותה הזהות, גם אם הוא לא שמע אתכם מתארים אותו ככזה. אתם נשארים פאסיביים אל מול האתגר שאתם חווים עם ילדכם, וזה מוביל לתסכול, לקונפליקט רגשי ולתחושת אשמה שלכם כהורים.
הילדים שלכם מרגישים אתכם. גם אם לא תגידו להם כלום, הם מרגישים את האנרגיה שלכם. הם קולטים את המבטים שלכם, את שפת הגוף שלכם, והם חווים אתכם מודאגים, מאוכזבים, לא מרוצים, מיואשים, כועסים, וכך הבעיה שהילד מתמודד איתה רק הולכת ומתעצמת.
אנחנו רוצים להציע לכם להסתכל על "חוסר ביטחון" מנקודת מבט חדשה, ולתת לכם דרך אחרת לפתרון. אז בואו ניגש למשימה. קחו לכם דף וכלי כתיבה וכתבו:
1) מהו חוסר ביטחון בשבילכם? איך הוא נראה?
חשוב מאוד שלא תכתבו שחוסר ביטחון זו ביישנות או מופנמות, או הימנעות.. אלא תכתבו מה קורה לילד – תכתבו פעולה. מה הוא עושה שאתם רואים שזה חוסר ביטחון? ברגע שתכתבו את כל הפעולות שאתם רואים שהילד שלכם לא מצליח- זה יאפשר לכם לצאת מהמקום של החוסר ביטחון, "לנקות את השולחן" מהגדרות ושמות שמתארים את הילד, ולהבין מהי הפעולה שהילד צריך לעשות.
לדוגמא: הילד לא ניגש לבקש משהו שהוא רוצה, לא מצביע לענות לתשובה שהוא יודע בכיתה, לא יוזם פנייה לחבר, לא עומד על שלו במשחק. מוותר על מה שחשוב לו, רוצה להגיד משהו ולא אומר.
תתפלאו לשמוע – כששאלנו הורים מה זה אומר בשבילם חוסר ביטחון, קיבלנו תשובות רבות ומגוונות, ומסתבר שאצל כל הורה התשובה היא שונה לחלוטין. לכן, הורידו את ההגדרה "חוסר ביטחון", וחפשו את הפעולה.
טיפ: דמיינו מסך ובו יש סרט והילד משחק את כל הפעולות שהם חוסר ביטחון בשבילכם.
2) עכשיו כתבו – מהו ביטחון עצמי בשבילכם?
למשל, הילד אומר במילים מה חשוב לו כשהוא משחק עם חבר, הילד מצליח להצטרף למשחק. הילד מצליח להציע משחק לחבר, עונה לשאלות בכיתה, משחק במשחק שלא מכיר או שחושש להפסיד בו ועוד..
אחרי שכתבתם הגדרה מדויקת למה הוא ביטחון ומהו חוסר ביטחון.
3) כתבו לכל הגדרה 3 פעולות שאתם יכולים לעשות שיעזרו לכם להשיג את מה שחשוב לכם. לדוגמא אם חשוב לכם שהילד יבקש מה שהוא רוצה, אז פעולה בכיוון יכולה להיות: בכל פעם שהוא מבקש ממני לקנות לו משהו במכולת – אני נותן לו כסף ואומר לו לפנות למוכר בעצמו ולהגיד מה חשוב לו (מה הוא רוצה). פעולה נוספת יכולה להיות – בכל פעם שהילד מבקש ממני שאחליט בשבילו, או שהוא שואל אותי, במקום לספק לו את התשובה – אפנה אליו בחזרה את השאלה, או שאציע לו אפשרויות, אבל אשאיר לו בסופו של דבר לבחור מבין החלופות.
מאוד חשוב שתרגישו בהורות שלכם שיש לכם את היכולת לחזק ולהעצים את הילד שלכם בכל רגע נתון, וזה לא משנה מה אמרו לכם, או מה אתם רואים. חשוב שלא תרגישו חסרי אונים, או פסיביים אל מול הגדרות כאלו ואחרות, לכן בדקו תמיד מהי הפעולה שאתם רוצים שהילד שלכם יצליח לעשות, ומהם הפעולות שאתם יכולים לעשות כדי לחזק את הילד ולהשיג את מה שחשוב לכם בהורות.
שלכם,
ניסית את מה שהצענו כאן? נשמח מאוד לשמוע איך הלך, ואיך הילדים הגיבו. אפשר לשתף אותנו בלחיצה כאן.
