הורים כל הזמן מחזקים את הילד, מעודדים אותו ואומרים לו כמה הוא חזק, כמה הוא יכול לעשות דברים ולהצליח, וכמה הם סומכים עליו ומאמינים בו. יש גם הורים שמשתמשים בשמות תואר כדי לחזק את הילד, לדוגמא: אתה אלוף, נסיך, חכם, מסי ועוד. ואז, בכל פעם שהילד מנסה לעשות משהו ולא מצליח לו, הוא פשוט עוזב הכל, נמנע, או נסגר, מגיב בתסכול, ולא רוצה להמשיך את מה שהוא התחיל, ולפעמים גם לא מוכן לנסות שוב.
מה הסיבה שזה קורה?
לרוב, כשהורים מחזקים את הילד ומעודדים אותו להמשיך לנסות לעשות משהו, או כשהילד מצליח במשהו והורים אומרים לו כמה הוא נהדר, מלך, אלוף, מופלא, נסיך. כשהילד עושה פעולה וחווה כישלון, הוא לא מבין איך סיפרו לו את השקר הזה – שהוא חזק, שיש לו המון כוח, שהוא מוכשר, ושהפוטנציאל שלו גבוה מאוד, ופתאום הוא נכשל. במצב הזה קורים שני דברים:
1. הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות של הילד תרד, כי הוא מרגיש שהוא לא מספיק חזק, יפה, מוכשר וחכם.
2. לרוב, הילד לא יכניס את עצמו לאותו האתגר שגרם לו להיכשל – הוא ימנע.
ילדים לא יודעים לעשות את ההפרדה בין מי שהם, לבין מה שהם עושים (אגב יש גם מבוגרים שלא יודעים לעשות זאת), ולכן רוב הכישלונות, הטעויות וההפסדים שלהם נחווים כתחושה שהם לא שווים, שהם כישלון או מפסידנים. ברגע שהורים אומרים להם כמה הם יפים, חכמים, אלופים, חזקים, נסיכים – עם המידע הזה הם יוצאים לעולם, ועם תחושה שהם יכולים לעשות הכל, וברגע שהם פוגשים את המציאות, או טועים בדבר הכי קטן, הם פשוט "נופלים מהרגליים" ולא מסוגלים להתמודד יותר. כאן אתם כהורים יכולים לשנות את המצב של הילדים שלכם על מנת שיוכלו לפעול עם תחושת מסוגלות גבוהה.
זכרו, לילדים היום יש אתגר. נקודת הפתיחה שלהם שונה מנקודת הפתיחה שלנו כילדים. הם חיים בעידן של שפע ובתחושה שיש להם הכל, והם גם יכולים להשיג הכל. זו לא רק תחושה, זו המציאות. ילדים היום יכולים להשיג הכל בלחיצת כפתור, אך יש משהו אחד שהכפתור הזה לא יכול לספק להם, וזה – להרגיש תחושת מסוגלות.
תחושת מסוגלות נבנית דרך פעולות: הילד רואה אילו פעולות הוא מצליח או לא מצליח לעשות בכוחות עצמו.
מה אפשר לעשות כדי לבנות תחושת מסוגלות לילדים?
1. להפסיק עם שמות תואר – לא לתת לילד שם תואר למה שהוא עשה – חכם, יפה, חזק, אלוף, יצירתי ועוד… שם התואר מחבר את הפעולה לילד, ודווקא חשוב ליצור הפרדה בין הילד לבין הפעולות שהוא עושה.
2. להחליף את שם התואר בפעולה: במקום לתת את החיזוק, למשל איזה ילד חזק אתה או איזה אלוף אתה, או כל הכבוד שהצלחת – תאפשרו לילד לתאר את הפעולה שהוא עשה. למשל, ראיתי שהצלחת לקלוע לסל. מה עשית שעבד לך? אם הוא לא מצליח, תארו אתם את הפעולה: ראיתי שהתנועה שלך ברגליים היתהמהירה, ושבעטת חזק בכדור, במקום "איזה אלוף אתה שאתה מצליח לבעוט ככה". דוגמא נוספת – ראיתי שחשבת על רעיון שעזר לך לפתור את המצב הלא נעים, במקום ווואוו איזה יצירתי אתה. קודם חשוב לתאר את הפעולה, והחיזוק שאתם כל כך רוצים לתת, כמו "כל הכבוד", יכול להגיע בסוף.
3. לעודד עצמאות, ולהעביר לילד את האחריות לעשות דברים בכוחות עצמו. למשל, להתארגן לבד בבוקר, להכין שיעורי בית, לסדר את החדר, לצאת לטיול עם הכלב.
לסיכום, כדי לחזק את תחושת המסוגלות של הילד חשוב להפסיק לעשות עוד מאותו הדבר. לכן, אנחנו ממליצים להפסיק לעודדולחזק, להפסיק להגיד לנסות שוב, להפסיק להשוות לאחר (תראה איך עידו עושה את זה, וכמה הוא נהנה מזה). זה פשוט לא עובד. תשאלו את הילד שאלה: מה עזר לך לעשות את מה שעשית עכשיו? כשהמיקוד הוא בפעולות שהילד עשה. באופן הזה, אתם מלמדים את הילד לדבר את הפעולות שהוא עושה, וכך נוצר ניתוק במוח בין הפעולות שהילד עשה שהובילו לכישלון, לבין מי שהוא. בנוסף, כך תצליחו לבסס במוחו של הילד את ההבנה שאם הוא קיבל תוצאה לא רצויה, הוא פשוט צריך לשנות הפעולות שלו.
שיהיה בהצלחה.
ניסית את מה שהצענו כאן? נשמח מאוד לשמוע איך הלך, ואיך הילדים הגיבו. אפשר לשתף אותנו כאן.
